באיסה נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

פסק דין

1.בפניי ערעורו של המערער על החלטתו מיום 30.5.2011 של כב' הרשם אמיר צכנוביץ בתיק ת"א 29191-09-10 לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטול פסק הדין שניתן, במעמד צד אחד, ביום 30.3.2011 ועל פיו חוייב המערער ושני נתבעים נוספים (רעיתו ובתו) לפנות את הדירה ברח' דיזנגוף 88 ת"א, (להלן: "הדירה") ובנוסף לשלם למשיבה סך של 221,862 ₪, חוב נטען של דמי שכירות.

2.בהתאם להחלטתי מיום 13.7.2011 הגישו הצדדים עיקרי טיעון בהם סוכמו ופרטו טענותיהם.

ב"כ המערער חזר על עיקרי הדברים שנטענו בהודעת הערעור וב"כ המשיבה חזר על השתלשלות העניינים והתייחס לטענות המערער ועותר לדחייתו של הערעור ולחיוב המערער בהוצאות.

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ושקלתי את הטיעונים מצאתי כי דינו של הערעור להדחות.

3.בתחילת הדיון בפני הרשם עתרב"כ המערער להתיר לו להגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין שכן לטענתו הבקשה שהוגשה ע"י עורך דין קודם מטעמו של המערער חסרה פרטים מהותיים על מנת להראות את התמונה השלמה להגנת המערער.

בקשה זו נדחתה ע"י הרשם ולגביה לא הוגש ערעור ועל כן התקיים הדיון בבקשה לביטול פס"ד עפ"י הבקשה שהיתה מצויה בתיק ביהמ"ש ואף הערעור שבפני מתייחס לבקשה זו.

עוד יצויין כי הרשם איפשר למערער לקיים הדיון עפ"י הבקשה שהיתה מצויה בתיק ולחלופין לעתור למחיקת הבקשה ולשקול הגשת בקשה מתאימה בהמשך.

המערער בחר לקיים דיון על בסיס הבקשה המצויה הגם שציין שאין בכך כדי לגרוע מטענותיו שטען בראשית הדיון.

4.עיינתי בבקשה המהווה את הבסיס להחלטת הרשם. הבקשה כללה עתירה לביטול פסה"ד ולמתן אורכה להגשת כתב הגנה.

תוכן הבקשה מתייחס לסיבה של אי הגשת כתב הגנה בשל העיכוב בהסדרת הייצוג המשפטי ועיכובים במפגשים עם עוה"ד שמונה לצורך לימוד התיק והכנת כתב הגנה.

אין בבקשה ואף לא בתצהיר התומך בה ולו מילה אחת מהי הגנתו של המערער אותה בכוונתו לטעון, אם יבוטל פסה"ד ויוארך לו המועד להגשת כתב הגנה.

5.אין מחלוקת כי הבקשה לביטול פסה"ד איננה מבוססת על חובת הצדק שכן נעשתה המצאה למערער, שאף ביקש וקיבל אורכה להגשת כתב הגנה, אך לא הגיש.

בקשה לביטול פסק דין המבוססת על שיקול הדעת של ביהמ"ש המרכיב הדומינננטי הינו סיכויי ההגנה, טיב טענות ההגנה ובנוסף סיבת המחדל.

בעניננו לא הציג המערער נימוק של ממש למחדלו ואולם, וזה העיקר, לא הציג בבקשתו ולו גם טענת הגנה אחת ועל כן בדין נדחתה בקשתו.

6.מפרוטוקול הדיון בפני הרשם עולה לכאורה טענה לפיה קיבל המערער את הדירה למגורים לכל ימי חייו ללא תשלום, דא עקא שטענה זו נדחתה בפס"ד מיום 5.3.02 בתיק 035081/98 באופן המהווה מעשה בית דין ומונע העלאת הטענה פעם נוספת.

דינו של הערעור להדחות ואם זכאי המערער לדיור ציבורי יתכבד ויפנה לועדות המתאימות של משרד השיכון.

אין למערער זכות קנויה להתגורר דווקא בדירה הנדונה.

אני מפנה את המערער לדברי ב"כ המשיבה בדיון בפני הרשם בפרוטוקול בעמ' 3 שורות 30,31; "אף אחד לא יפנה אותם או יזרוק אותם לרחוב אם יסדירו את החוב. ככל שהמבקשים ישלמו את חובם, המשיבה לא תפעל לפנוי המבקשים".

7.הערעור נדחה.